מד זווית מאולתר ותשעה מגדלים בוערים: הסיפור שחשף מבט מל״מ
כתב העת מבט מל״מ חושף פרטים חדשים על מבצע מודיעיני מ-1969 בצפון עיראק, שבו נפגעו מתקני נפט בכרכוכ. החשיפה מציגה תמונה של קשר ישראל עם הכורדים ושל שיטות העבודה של המוסד באותן שנים.

מה נחשף עכשיו
בלילה שבין ה-28 בפברואר ל-1 במרץ 1969 נורה מטח כבד לעבר מתקני הפקת הנפט בכרכוכ שבצפון עיראק. מתוך אחד עשר מגדלי ההפקה שהיו במקום, תשעה התפוצצו ועלו באש. לפי הדיווח, המתקנים שהושבתו היוו באותם ימים כמחצית מההכנסה הלאומית של עיראק.
הפרטים המלאים על המבצע מופיעים בגיליון החדש של כתב העת מבט מל״מ, שמוציא המרכז הממלכתי להנצחה, למורשת ולמחקרי מודיעין. את הכתבה כתב החוקר נעם טפר, שכתב ספרים על המרגל אלי כהן ועל ראובן שילוח, ממקימי קהילת המודיעין ומייסדי המוסד. לפי טפר, את המבצע הוביל יצחק (איני) עבאדי, חבר קיבוץ דגניה א׳, שנפטר לפני כשנה וחצי.
הסיפור מגיע לקורא הישראלי בשלב שבו מרבית המסמכים והעדויות מאותה תקופה כבר נחשפו בחלקם, ולכן החשיפה החדשה מתמקדת פחות בעצם התקיפה ויותר באופן שבו תוכננה והובלה.
| נתון | ערך במקור | השוואה |
|---|---|---|
| מגדלי הפקה בכרכוכ | 11 מגדלים, מהם 9 התפוצצו | פגיעה בתשעה מתוך אחד עשר |
| טווח הירי בפועל | 5,250 מטר | לעומת קילומטר אחד טווח כינון ישיר לתול״ר |
| ציוד ותחמושת שהועברו | 10 טון | הובלה במסע רגלי של 80 קילומטר |
| כוח עיראקי שהוקפץ בעקבות המבצע | 5,000 חיילים | מכוח המשלוח ששהה בירדן |
הרקע: איום על הכנרת
שנה וחצי לאחר מלחמת ששת הימים הגיע לישראל מידע מודיעיני ממקור סורי בכיר. לפיו, מצרים, לוב ועיראק דנו בתוכנית שכונתה בישראל ״אוקסיד״. מטרתה, לפי המקור, הייתה להטיל חבית עם פסולת רדיואקטיבית למימי הכנרת, במטרה לפגוע באוכלוסייה ולשתק את המדינה.
מדובר באחד האיומים המוזרים שנדונו באותם ימים. מה שמכונה פצצה מלוכלכת הוא מטען שאינו גורם להתפוצצות גרעינית, אלא מפזר חומר רדיואקטיבי כדי לזהם שטח ולעורר פחד. המושג חזר לכותרות גם בשנים האחרונות, בדיווחים על איראן ועל המתח סביב תוכניתה הגרעינית, למשל בדברי הנשיא טראמפ על הנושא.
לדברי הכתבה, בישראל סברו שהמסר לעיראקים צריך להיות רועש וברור, כדי שיבינו שעדיף להם לוותר על התוכנית. ההחלטה הייתה להפעיל את הכורדים, שהיו באותה עת בעימות פעיל מול הצבא העיראקי.
הקשר עם הכורדים
לפי הכתבה, הדמות המרכזית ביחסי ישראל עם הכורדים הייתה צורי שגיא, שהלך לעולמו לפני שלושה חודשים. שגיא שימש יועץ צבאי מטעם צה״ל לכוחותיו של המנהיג הכורדי מולא מוסטפא ברזאני, וברזאני ראה בו כמעט אח. במאי 1966 הציג שגיא תכנון טקטי שהוביל את הכורדים לקרב הר הנדרין, שבו הכוחות הכורדים הביסו וכמעט השמידו את חטיבה 4 של הצבא העיראקי.
בהמשך, לפי הדיווח, נשלח לכורדיסטן הרמטכ״ל לעתיד רפאל (רפול) איתן, ואחריו מפקד חטיבת הצנחנים אהרון דוידי. בסיוע האיראנים העבירה ישראל לכורדים אמצעי לחימה, ובהם תותחים ללא רתע (תול״ר) בקוטר 106 מילימטר. תותח ללא רתע הוא נשק קל יחסית שמשגר פגז בלי שהנשק עצמו סופג את כוח הדחף, ולכן הוא מתאים לשטח הררי ולתנועה מהירה.
הדרך לירי הבלתי אפשרי
כשהגיע לכורדיסטן וסייר באזור כרכוכ, הבין עבאדי שהמרחק הקרוב ביותר שאליו יוכל הכוח להתקרב למתקני הנפט הוא 5,250 מטר. זהו טווח חריג מאוד עבור תול״ר שנועד לירי בכינון ישיר לטווח של קילומטר בלבד. במטה המוסד בתל אביב סברו בתחילה שהתוכנית בלתי אפשרית.
עבאדי, שלא ידע כיצד לחשב את זווית הירי לטווח כזה, בנה מד זווית מאולתר, קלינומטר, מחומרים שמצא בשטח. הכלי כלל לוח עץ עם תעלה חצובה, אמפולה מתיק עזרה ראשונה ששימשה כפלס מים, וצלחת שחתך לחצי עיגול וסימן עליה מעלות בעזרת מחט וחוט. בניסוי בזווית של 32 מעלות הצליח לפגוע בחביות דלק שפיזר במרחק 5,250 מטר ולהצית אותן. הניסוי שכנע את הדרג המבצעי שהפגיעה אפשרית.
לאחר מכן הגיע ראש המוסד צבי זמיר לטהרן כדי להיפגש עם עבאדי, וסיפק לבקשתו שלושה קלינומטרים ועשרה טון פגזי עשן וזרחן חסרי כיתוב, כדי שלא ניתן יהיה לזהות את מקור הירי. עבאדי הקים בסיס כוח אדם כורדי, ובו אומנו במשך חודשיים עד שלושה חודשים צוותי תול״ר וצוותי מרגמות 120 מילימטר. את התחמושת והציוד הובילו פרדות וחמורים במסע רגלי של 80 קילומטר בוואדיות צרים וסלעיים.
התוצאה והמשמעות
בליל ה-28 בפברואר 1969 נפתחה האש. הפגזים פגעו במדויק והציתו תשעה מתוך אחד עשר מגדלי ההפקה בכרכוכ. בעקבות הפעולה הוקפצו לאזור 5,000 חיילים מכוח המשלוח העיראקי ששהה בירדן. לפי הכתבה, העיראקים הורתעו, ותוכנית ״אוקסיד״ לפגיעה בכנרת נגנזה.
המבצע קיבל משמעות מעבר לאותו לילה. לפי הדיווח, לאחר המבצע הוזמן עבאדי לאוהלו של מוסטפא ברזאני, שביקש ממנו להישאר ולגדל את בנו מסעוד, שנעשה לימים נשיא חבל כורדיסטן. עבאדי נשאר באזור שנה נוספת, וכשחזר לישראל ב-1971 פנה אליו שר הביטחון משה דיין והציע לו להתמנות למושל רצועת עזה.
אחד הפרקים המעניינים בעדויות שמביא טפר נוגע לשיטות העבודה של המוסד. עבאדי עבר לפני המבצע סדרת מבחנים שלא ידע שהם מבחן. הוא הוכנס לחושה מבודדת לשבועיים, והאוכל הושאר לו מחוץ לדלת. לאחר מכן קיבל פקודה מבצעית מוזרה שכללה הילחמה בעשב טפיל ובדיקת הקמת קואופרציות לטבק. לדברי דוד קרון, ראש מחלקת מזרח במוסד, מדובר היה במבחן שנועד לבחון את התפקוד תחת לחץ, בדידות וחוסר ודאות.
מה נשאר מהסיפור ומה צפוי הלאה
ב-1972 ביקש עבאדי לשוב לקיבוצו, ואז הגיעו דיין והרמטכ״ל דוד ״דדו״ אלעזר לאסיפת חברים בדגניה א׳ ושכנעו את החברים לאשר את הארכת שירותו. דיין אמר שעבאדי עולה על פרופסורים באוניברסיטה שעובדים איתם. עד שחרורו ב-1974 בדרגת אלוף משנה פעל עבאדי לשיפור התשתיות והחיים האזרחיים בעזה, בין היתר בשיקום מסילת הרכבת לאשקלון.
עבאדי סיפר לטפר גם על אירוע נוסף שנותר בלא הסבר במשך עשרות שנים. במשך שבועיים הבחין בראש מחלקת מזרח, יצחק לונץ, עומד שעות ארוכות בצומת מאובק ונשען על מקל. רק באירוע יובל ה-50 למבצע התברר לו שלונץ המתין לקצין בכיר בצבא העיראקי, שהיה אמור להיפגש איתו כדי לתכנן הפיכה צבאית. המפגש לא יצא לפועל.
עבאדי, יליד דמשק משנת 1934, שחזר לקיבוצו לאחר השירות, הקדיש את שנותיו האחרונות לחינוך ולהוראה, כמורה ללימודי המזרח התיכון ובהם תוכנית הלימודים ״עולם הערבית והאסלאם״. הוא נפטר ב-2025 בגיל 91 ונטמן בדגניה א׳. לסיפור יש עכשיו משמעות נוספת: הוא מראה כיצד מדיניות הרתעה של ישראל בשנות השישים נשענה על קשרים עם גורמים מקומיים, על אלתורים טכניים ועל מערכי הכשרה ארוכים.
שורה תחתונה
מבצע כרכוכ סיכל איום על הכנרת בלי שהוא נודע לציבור באותה תקופה, ומתגלה כמקרה מבחן לשיטות הפעולה של המוסד, לקשר עם הכורדים ולאופן שבו נבנתה הרתעה נגד איומי זיהום.
תגובות
עוד אין תגובות לכתבה הזו, אתם הראשונים



